דמודקס בכלבים, שחין דמודקטי, Demodex

---

דמודקס  בכלבים – ידע כללי.

מחלת ה דמודקס בכלבים נגרמת על ידי טפיל מיקרוסקופי שנקרא Demodex Canis. הטפיל חי על העור ובזקיקי השיער של הכלב.
מרבית הכלבים נדבקים מהאמהות שלהם כבר בזמן היניקה בימי חייהם הראשונים. מרבית הכלבים יעיברו את כל חייהם בהרמוניה מלאה עם מספר מועט של טפילי דמודקס  ובלי שיפתחו שום סימני מחלה.
במקרים בהם מערכת החיסון של הכלב מסיבות כאלה או אחרות מוחלשת, טפילי הדמודקס ישגשגו ויגרמו למחלת עור רצינית.

האם מחלת ה דמודקס בכלבים  היא מחלה מדבקת ?

מחלת ה דמודקס בכלבים בדרך כלל אינה נחשבת למחלה מדבקת ואין כל צורך לבודד את הכלבים הנגועים.
מקובל לחשוב שהעברת טפילי הדמודקס נעשית רק מאמא לגור.
רק במקרים נדירים, במקרים של דלקת קשה ונגיעות גבוה במיוחד תיתכן הדבקה מכלב לכלב באותו בית.
לא תיתכן הדבקה של דמודקס מכלב לחתול או מכלב לאדם.

דמודקס בכלבים – סימני המחלה.

קיימות 3 צורות למחלה :

1. צורה מקומית.
2. צורה מפושטת.
3. דמודקס של כפות הרגליים.

1. דמודקס – צורה מקומית.

הדמודקס המקומי מופיע כהתקרחויות קטנות על עור הכלב בדרך כלל באזור הפנים – מסביב לעיניים או הפה, אבל גם במקומות אחרים.
צורה זאת מופיעה בדרך כלל אצל גורים ובערך 90% מהמקרים מחלימים לבד ללא כל טיפול.
על מנת שדמודקס יסווג כ"מקומי" עליו להיות על לא יותר מ2 אזורי גוף ולא יותר מ 4 קרחות בסך הכל.
במקרים של דמודקס מקומי אין כל צורך בטיפול. והחלמה תתחיל ותופיע לאחר כחודש.
כ 10% מהמקרים לא יחלימו והמחלה תתפתח לצורה המפושטת.

2. דמודקס – צורה מפושטת.

בצורה במפושטת אנו רואים למעשה נגיעות בחלקים גדולים ונרחבים של הגוף, התקרחויות נרחבות, דלקות עור, קשקשת ועור מעובה.
לעיתים מופיעות קרחות מפושטות ולפעמים העור מנוקד בהרבה קרחות קטנות.
דלקות עור מוגלתיות משניות גורמות לגירוד נמרץ, רטיבות ולריח רע מהעור.

הגישה לדמודקס בכלבים מפושט תלויה בגיל הכלב:
בגורים וכלבים צעירים : אנחנו יודעים שמערכת החיסון לא מפותחת לחלוטין ולכן אם מופיע דמודקס אנחנו מניחים שזה עקב כך. נטפל בדמודקס  לא נחפש סיבות ומחלות רקע אחרות.

בכלבים בוגרים : כלב מבוגר לא יחלה בדרך כלל בדמודקס אלא אם כן הוא סובל מירידה משמעותית בתפקוד מערכת החיסון שלו. לכן במקרים של דמודקס בכלב בוגר יש אינדיקציה לחפש מחלות רקע אחרות שגרמו לירידה והחלשות מערכת החיסון (סרטן, סכרת, אי ספיקת כבד או כליות ועוד).

3. דמודקס של כפות הרגליים.

במקרים אלו הדמודקס מוגבל לזיהום של כפות הרגליים. בדרך כלל מלווה בדלקות עור משניות וגירודים חזקים. מופיע בעיקר בגזעים: רועה אנגלי עתיק ובשאר פיי.

דמודקס בכלבים  – אבחון.

אבחון מחלת דמודקס בכלבים מתבצעת על סמך הסימנים הקליניים והוכחת האבחנה היא בעזרת מיגרדי עור ובדיקה מיקרוסקופית אשר רואים בה את הטפילים.

דמודקס בכלבים – דרכי טיפול.

הטיפול ה דמודקס בכלבים  מתחלק לטיפול כללי לחיזוק מערכת החיסון וטיפול תרופתי.

טיפול כללי לשיפור מצב גופני ומערכת חיסון:

1. יש לעקר נקבות ברגע שהמחלה נבלמת. הורמוני היחום וכן הריון יכולים לגרום לדיכוי של מערכת החיסון ולהופעה מחדש של המחלה.
2. יש לדאוג למזון מאוד איכותי על מנת להימנע מחוסרים תזונתיים.
3. טיפול יסודי נגד טפילים. תולעי מעיים מחלישות את מערכת החיסון וכך גם נגיעות בפרעושים וקרציות.
4. יש להקפיד  על החיסונים בזמן.
5. טפילי דמודקס, בעצם נוכחותם, מדכאים את מערכת החיסון ולכן הכלב צריך כל משאב לשמר את מערכת החיסון.
6. זיהומי עור משניים יצריכו מתן של תרופות אנטיביוטיות , יחד עם זאת אסור להוסיף לטיפול קורטיזון או סטרואידים מכל סוג שהוא.

טיפול תרופתי :

איברמקטין – Ivermectin הינו תכשיר נגד טפילים רחב טווח ונמצא כיעיל במיוחד במקרים של דמודקס בכלבים מפושט. ניתן בזריקות או דרך הפה.

אסור  לתת  איברמקטין  לכלבים  מהגזעים:  קולי, בורדר קולי,  שלטי,  כלב רועים אוסטרלי, כלב רועים אנגלי עתיק. לכלבים אלו רגישות לחומר ושימוש בו יכול לגרום להם לנזקים חמורים ואף למוות.
לכלבים מהגזעים הרגישים ניתן לתת במקום איברמקטין תכשיר בשם מילבמיצין.

אמבטיות עם אמיטראז – נעשות באופן מסורתי לכלבים עם דמודקס במשך שנים רבות. לפני הטבילה באמיטראז כדאי לעשות לכלב חפיפה עם שמפו שמכיל "בנזואיל פרוקסיד" כדי לפתוח את זקיקי השיער ולטפל בדלקות העור המשניות.

דמודקס בכלבים  – פרוגנוזה.

ככל שהכלב צעיר יותר סיכויי ההחלמה שלו טובים יותר. מרבית הכלבים מתחת לגיל שנה מחלימים לחלוטין ממחלת הדמודקס. בכלבים מבוגרים לעיתים קרובות ניתן לשלוט במחלה אבל לא  תמיד מגיעים להחלמה מלאה .
בכל מהלך הטיפול יש לעשות מגרדי עור כל שבועיים  ורק לאחר קבלת 3 מגרדים שליליים ניתן להפסיק את הטיפול.

 

קישורים :

דמודקס בוויקיפדיה

דמודקס – מאתר Peteducation