מאת: ד"ר סיגל קרופניק
מקס של ערן אלרנט חלה כלבלת. נשאר עם סימנים נוירולוגיים בלבד.
ת: אחת המחלות הויראליות החשובות ביותר של כלבים. פוגעת בעיקר בגורים. הפגיעה בכלבלבת במערכת הנשימה ועלולה לפגוע גם במערכת העצבים. הוירוס הוא קרוב משפחה של הוירוס הגורם למחלת החצבת בבני אדם. דרך העברה העיקרי הוא ע"י אירוסול (דרך האויר) והחשיפה להפרשות גוף (רוק, צואה, שתן, הפרשות מהעיניים ומהאף) המכילות את הנגיף. נגיף הכלבלבת עמיד בטמפרטורות נמוכות.
ת: המחלה אינה מסוכנת לבני אדם כלל מאחר והוירוס אינו תוקף בכלל בני אדם.
ת: כלבלבת לרוב מופיעה בכלבים צעירים אשר אומצו ממכלאות או גורים שטרם סיימו את סדרת החיסונים שלהם. תקופת הדגירה של הוירוס היא כחודש. הסימנים הראשונים לכלבלבת הם הפרשות מהעיניים והאף, חום, ירידה בתיאבון ושיעולים שעלולים להתפתח לדלקת מערכת הנשימה. בהמשך, וירוס תוקף גם את מערכת העיכול וגורם להקאות ושלשולים. אחד הסימנים הוא עיבוי כריות כפות הרגליים.
בשלב הבא הווירוס עובר לתקוף את המערכת הנוירולוגית (העצבית) וגורם להתקפי עווית המתחילים ברעידות, נקישות הלסת ומתפתח לעוויתות מלאות עד למוות. הסימנים העצביים של מחלת הכלבלבת עשויים להופיע זמן מה לאחר היעלמות המחלה הכללית. מחודשים ועד שנים מאוחר יותר. לפעמים הנזקים העצביים והכיווצים של השרירים הם בלתי הפיכים.
מקומות הפגיעה העיקריים הם שרירי הפנים והלסת, השרירים העוריים באזור בית החזה והגפיים.
ת: לא. השלב בו הווירוס יכול לתקוף ולחדור למערכת העצבים הוא השלב בו הוירוס תוקף את העור. עיבוי של האף וכריות כפות הרגליים מרמזות על התפתחות המחלה במערכת העצבית. ככל אצבע, 50% מהכלבים שהחלימו מהמחלה יפתחו סימנים עצביים.
ש : איך כלב יכול להידבק בכלבלבת ?
ת : רוב הכלבים שנדבקים הם גורים. גורים יונקים קולוסטרום (חלב מהימים הראשונים לאחר ההמלטה) מקבלים נוגדים מהאם. רמת הנוגדנים המגינים על הגור הולכת ויורדת על לגיל 16 שבועות. לאחר מכן, הגור חשוף לוירוס.
ת: הפרשת הוירוס יכול להיות עד 3 חודשים מההחלמה. חשוב מאוד להפריד מכלבים אחרים בזמן הזה.
ת: נכון להיום אין תרופה למחלת הכלבלבת. הטיפול הקיים הוא טיפול תומך – אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים משניים, חמצן ומרחיבי דרכי הנשימה להקלה על הנשימה, במידת הצורך. אם החולה סובל מהקאות ושלשולים – עירוי ורידי בכדי למנוע התייבשות.
כלבלבת עם סימני מערכת העצבים קשה יותר לטיפול ומחייבת השגחה צמודה וטיפול עם נוגדי עוויתות.
ת: על ידי מתן חיסונים.
חיסונים אפקטיביים קיימים ברפואה הוטרינרית כבר מ1950. זהו החיסון הבסיסי הראשון שמקבל גור כלבים, יחד עם החיסון נגד פרוו. גורים מקבלים חיסון ראשון בשבוע 6-8 לחייהם ואז כל 3 שבועות עד לגיל 16 שבועות.
לאחר מכן חיסון בוסטר פעם בשנה. בהתאם לרמת החשיפה בגיל מבוגר יותר ניתן לחסן פחות בתאום עם הוטרינר המטפל.
החיסונים המודרניים היום נמצאו יעילים מאוד במניעת המחלה והם כמעט ללא תופעות לוואי.
קישורים רלוונטיים