תסמונת קושינג בכלבים – מחלת קושינג בכלבים.

תסמונת קושינג בכלבים – מחלת קושינג בכלבים.

שם כותב המאמר: דר שרון רגב

מה זה תסמונת קושינג בשכלבים ?

תסמונת קושינג בכלבים היא שמה של ההפרעה הורמונלית, הנפוצה ביותר בכלבים.
התסמונת מתייחסת לעודף ההורמון קורטיזון בדם, בכל צורה. מחלת הקושינג היא הרעלת קורטיזון כרונית, הנובעת מהפרשה מוגברת של בלוטת יותרת הכליה, או מטיפול תרופתי מתמשך בקורטיזון במינון גבוה (ראו " מילון מונחים " בהמשך העלון).
תפקידם של ההורמונים בגוף הוא לשמור שכל המערכות בגוף יתפקדו כראוי. מרגע שהכלב לוקה בתסמונת קושינג, נפגעת פעילותן של כל המערכות בגוף, הכלב סובל אי-נוחות, קשיי תפקוד וכאבים באברים שונים, ובהמשך הוא חשוף לסכנת מוות.

מי יכול ללקות בתסמונת קושינג בכלבים ?

• כלבים מכל הסוגים, גזעיים ומעורבים, גדולים וקטנים, עלולים ללקות בתסמונת קושינג, אך הכלבים שחשופים לתסמונת יותר מאשר האחרים, הם כלבי בוקסר, ביגל, פודל, דַקְל, וכלבים המעורבים בגזעים אלה.
•  כלבות נקבות לוקות בתסמונת קושינג יותר מאשר כלבים זכרים.
• ברוב המקרים מחלת קושינג מופיעה בכלבים שגילם 6 שנים עד 8 שנים, אך יש גם חריגים.

מהן הסיבות לתסמונת קושינג בכלבים ?

• כ-85% ממקרי המחלה בכלבים נובעים מהפרעה בבלוטת יתֶרֶת המוח (ההיפופיזה), הגורמת להפרשת יתר של ההורמון קורטיקוטרופין ( ACTH ). הורמון זה גורם לבלוטות יתרות הכליה להפריש כמויות גדולות מאוד של קורטיזון לגוף הכלב.
• כ-15% ממקרי המחלה נובעים מגידול בבלוטות יתרות הכליה.
• אחוזים קטנים יחסית ממקרי המחלה נגרמים משימוש בתרופות המכילות קורטיזון במינונים גבוהים ולאורך זמן.

מהם סימני תסמונת קושינג בכלבים ?

למחלת קושינג בכלבים , המתבטאת כאמור בהפרשה עודפת של קורטיזון לגוף הגורמת להרעלת קורטיזון כרונית, ישנם סימנים חיצוניים הנראים לעין.
כל אחד מסימני המחלה הבאים, או שילוב של כמה מהם, צריך להדליק אצלכם ’אור אדום’, כי ייתכן שהכלב שלכם סובל מתסמונת קושינג.
להלן סימני המחלה :

• שתייה מרובה;
• השתנה מרובה;
• נשירת שיער;
• פרווה דלילה, יבשה וחסרת ברק;
• בטן נפוחה;
• התנשמות כבדה ובקצב שונה מהרגיל;
• חוסר אנרגיה;
• חולשת שרירים;
• עור דק.

כיצד ניתן לאבחן תסמונת קושינג בכלבים ?

על בסיס סימני המחלה, הרופא הווטרינר יערוך לכלב בדיקות דם, שיקבעו בוודאות האם אכן הכלב לוקה בתסמונת קושינג בכלבים.
שימו לב: לעתים אפשר לטעות בחלק מסימני המחלה ולא לקשר אותם למחלה. למשל: נשירת שיער הכלב יכולה להיקשר אצלכם עם עונת מעבר בשנה או עם גילו, כלב שותה הרבה או התנשמות כבדה שלו יכולה להתפרש אצלכם כסימפטום לכושר פיזי ירוד בשל גילו המבוגר, וכיו"ב. לכן, ישנה חשיבות רבה לקביעת תור למרפאה לשם בדיקות דם לכלב מיד עם הופעה של כל אחד מהסימנים שהוזכרו.

במקרה שלא הופיעו אצל הכלב סימנים חיצוניים אלה, בדיקה כללית דו-שנתית (כל חצי שנה) החל מגיל 7 שנים, תגלה האם הכלב סובל גם מתסמונת קושינג ומאחת המחלות הנלוות אליה.

חשוב לדעת, כי רוב הכלבים הלוקים בתסמונת קושינג חולים כתוצאה מכך גם במחלות נוספות וסובלים מתופעות נוספות, המסכנות את חייהם.
ביניהן:

• סוכרת;
• דלקת כליות;
• אבנים בדרכי השתן;
• תפקוד לקוי של בלוטת המגן;
• דיכוי המערכת החיסונית, הגורמת לכלב להיחשף בקלות למחלות זיהומיות רבות;
• דיכוי מוח העצם; ירידה ביכולת לנצל חמצן וכתוצאה מכך קשיי נשימה;
• פגיעה בחילוף החומרים; והפרעה קשה לזרימת הדם בגוף.

ללא טיפול רפואי מתאים, תופעות אלה עלולות לגרום לכלב אוטם ברֵיאות – כעין שבץ – ומוות מכאיב מחֶנֶק.

בגלל שמחלת הקושינג גורמת לכלב לחלות במחלות נוספות, סביר שבנוסף לבדיקות הדם לאבחון תסמונת קושינג, יצטרך הרופא הווטרינר לערוך לכלב גם בדיקות לגילוי המחלות הנוספות, ולהתחיל מיד בטיפול רפואי מתאים גם בהן.

מהו הטיפול במחלת קושינג בכלבים ?

הטיפול במחלה תלוי בסיבה שגרמה אצל הכלב לתסמונת קושינג. אם הסיבה היא הפרעה בבלוטת יתרת המוח, הכלב יקבל טיפול כימי (כימותרפיה), באמצעות כדור לבליעה אחת לתקופה, למשך כל חייו. הטיפול הכימי הורס חלק קטן מרקמת בלוטות יתרות הכליה ובכך מוריד את רמת ייצור הקורטיזון בגוף.

בעלים של כלב שמטופל בתרופה כימית, צריכים להרעיף על כלבם אהבה רבה, להיות סובלניים אליו, להקדיש לו תשומת לב רבה ולהיות ערניים לכל שינוי במצבו. לחומר הכימי שהכלב מטופל בו עלולות להיות תופעות לוואי בולטות, שאינן נעימות, שהן: אבדן תיאבון, חוסר אנרגיה, חולשה, הקאות ושלשולים. כשמופיעה אחת או יותר מתופעות הלוואי האלה, יש לדווח עליה מיד לרופא הווטרינר.

כלבים שאצלם התפתח, כתוצאה ממחלת קושינג, גידול בבלוטות יתרות הכליה, אפשר לנתח כדי להסיר את הגידול.

המעקב הרפואי במקרים של מחלת קושינג בכלבים.

כאמור, מרגע שהכלב לקה בתסמונת קושינג, הוא ייאלץ לחיות איתה למשך כל חייו. אין טיפול שימגר את תסמונת קושינג ואת מחלת קושינג, אך הטיפול הרפואי שיינתן לכלב יאפשר לו לתפקד היטב ולחיות באיכות חיים טובה למשך שנים.
החשוב ביותר הוא להביא את הכלב למרפאה אחת לתקופה – לפי המלצת הרופא הווטרינר – כדי לערוך לו בדיקות דם שגרתיות חוזרות. בהתאם לתוצאות הבדיקות האלה יוכל הרופא הווטרינר לווסת את מינון החומר הכימי שבו הכלב מטופל ולהתאימו למצבו הנוכחי.

מניעת מחלת קושינג בכלבים.

כלבים מבוגרים ובריאים לכאורה, שלא אובחנו על-ידי בעליהם כלוקים בתסמונת קושינג, ייבדקו רפואית גם לתסמונת זו, כאשר יגיעו למרפאה לביקורים דו-שנתיים, הנדרשים אצל כלבים מגיל 7 שנים ומעלה (ראו בחוברת "כלבים בגיל השלישי). בכך תגדילו את הסיכויים לאבחן את תסמונת קושינג בשלביה הראשונים ולמנוע את התפתחות המחלות הנגרמות ממנה .

תסמונת קושינג – מילון מונחים:

1. תסמונת קושינג: הפרעה הורמונלית הנובעת מייצור יתר של הורמוני יתרת הכליה. ייצור יתר כזה עלול להתרחש בגלל התרחבות בלוטות יתרות הכליה או שאת באחת מהן (תסמונת קושינג). עקב ייצור יתר של ההורמון קורטיקוטרופין ( ACTH ) המיוצר ביתרת המוח ומעורר את פעילות יתרת הכליה (מחלת קושינג) או עקב טיפול ממושך בהורמונים קורטיקוסטרואידים (קורטיזון).
2. יתרת המוח (היפופיזה, תת-מוח): מהבלוטות ההפרשה הפנימית הראשיות בגוף. הבלוטה היא בגודל גרגר אפונה, והיא יושבת בגומה בשטח העליון של בסיס הגולגולת ומתחברת על-ידי גבעול לחלק התחתון של המוח.
   בלוטת יתרת המוח אחראית על כל בלוטות ההפרשה בגוף. ההורמונים שהיא מייצרת משפיעים במישרין על פעילות אברי ההפרשה הפנימית האחרים. ייצור יתר של קורטיקוטרופין גורם למחלת קושינג.
3. יתרות הכליה (אדרנל): שתי בלוטות הפרשה פנימית, הנמצאות כל אחת ליד כִליה. הבלוטות הן בגודל אגוז. קליפת יתֶרֶת הכליה (הקורטקס) מייצרת הורמונים רבים, בהם קורטיזון, המווסת את חילוף החומרים הסוכרי והחלבוני בגוף. ייצור יתר של סטרואידים גורם למחלת קושינג.
4. קורטיזון: הורמון המופרש מקליפת יתרת הכליה ומשמש את הגוף לטיפול במחלות עור, שיגרון וזיקנה. הקורטיזון מיוצר גם באופן סינטטי ומשמש כתרופה לשימוש פנימי וחיצוני, במקרים של דלקות וזיהומים שונים בגוף. הטיפול בקורטיזון מחליש את תסמיני המחלה והוא נמשך תקופה ארוכה.
5. טיפול כימי (כימותרפיה): טיפול בעזרת תרופה (שאינה אנטיביוטיקה), שתפקידה להרוס סלקטיווית סוג מסוים של תאים בגוף.