תולעת הפארק

תולעת הפארק – תולעת חיפושית הזבל

שם כותב המאמר: דר אורן פאר
כלבים שנדבקו בתולעת הפארק אובחנו בארץ לראשונה בשנת 1980. רוב הכלבים הנגועים היו מרמת-גן, בעיקר באזור הפארק הלאומי, וכן מתל-אביב, באזור פארק הירקון וגני יהושע. מכאן זכתה התולעת לשמה "תולעת הפארק".
מרגע שהתגלתה המחלה ועד היום, התעצמה הנגיעות במחלה במאות אחוזים באזור רמת-גן ומרכז הארץ, והתפשטה בכל רחבי הארץ, כשהיא מדביקה עשרות-אלפי כלבים וקוטלת בשיטתיות אלפים מהם. היא נפוצה בפארקים, גנים ציבוריים, מדשאות, גינות ציבוריות ופרטיות, ואפילו בחצרות בתים.
ההידבקות ב"תולעת הפארק הקטלנית"

הזחלים: זחלי התולעת מתפתחים בגופן של חיפושיות זבל נגועות. כלב שבולע חיפושית נגועה, או אוכל שיירי מזון או חומרים אורגניים אחרים שבם או תחתם נמצאת חיפושיות נגועה – יידבק במחלה הקטלנית.
זחלי התולעים שבגוף החיפושית משתחררים לתוך חלל מעי הכלב. מרגע זה יוצאים זחלי תולעת הפארק הקטלנית למסע הרס יסודי בגוף הכלב, האורך ארבעה חודשים! המסע מתחיל בקיבת הכלב, ממשיך לדופן המעי, כלי הדם ומגיע לאבי העורקים. משם נודדים הזחלים לכיוון הוושט והופכים משלב הזחל לתולעים בוגרות.
התולעים: התולעים הבוגרות חודרות לקנה הנשימה של הכלב, לקרום הריאות, לקיבה, לכליות, למעטפת השרירים ואל מתחת לעור. כאשר התולעים הבוגרות נמצאות בוושט של הכלב הן מטילות ביצים.
הביצים: ביצי התולעים יורדות מהוושט ועוברות לכל אורך צינור העיכול, מופרשות בצואת הכלב ו… נאכלות על-ידי חיפושיות זבל. כלב שבולע חיפושית נגועה נדבק במחלה וכך גדל ומתפשט מעגל ההדבקה ב"תולעת הפארק הקטלנית".

סימנים גלויים וסמויים למחלת "תולעת הפארק הקטלנית"

סימני המחלה מגוונים מאוד ושונים מכלב לכלב. להלן חלק מהם.

הסימנים הגלויים:

· מחלות עיכול כלליות, כמו שלשולים ריריים או דמיים.
· קשיי נשימה.
· הקאות.
· קשיי בליעה.
· כִחכוחים בגרון.
· הפרשת יתר של רוק או ריר.
· שיעולים.
· ירידה חדה במשקל.
· ירידה בגמישות עמוד השִדרה וקושי בתנועה.
· מוות ’פתאומי’ של הכלב כתוצאה מדימום פנימי, הנגרם מהתבקעות מפרצת באבי העורקים ודימום אל חלל הגוף.

הסימנים הסמויים:

·פגיעה באבי העורקים, הגורמת להיווצרות של מפרצות. במקרים שהפגיעה גורמת לקריעה של אבי העורקים, נגרם, כאמור, מוות של הכלב כתוצאה מדימום פנימי.
· פגיעה קשה בעמוד השִדרה, הגורמת לאיבוד גמישותו והתקשחותו, וכתוצאה מכך סכנה להתפתחות גידולים סרטניים בעמוד השִדרה.
· היווצרות של גרנולומות, שהן גידולים בדופן הוושט, העלולים להפוך לגידולים סרטניים. בתוך הגרנולומות האלה מטִילות התולעים הבוגרות את ביציהן.
· הופעה והתפשטות של גידולים סרטניים באזורים שונים בגוף, כתוצאה מנדידת זחלי התולעת בגוף והתמקמות התולעים הבוגרות באזור הוושט.

הטיפול המונע והטיפול המשקם
במחלת "תולעת הפארק הקטלנית" ניתנים שני סוגי טיפולים: טיפולי מניעה – לפני ההידבקות של הכלב, וטיפולים משקמים – לאחר שהכלב נדבק במחלה.
הטיפולים המונעים מסייעים למניעת המחלה, ואילו הטיפולים המשקמים מתמקדים קודם כול בהשמדת הזחלים שזורעים הרס בגוף הכלב – אלא אם כן הזחלים כבר הפכו לתולעים בוגרות.
הטיפול המונע: ניתן בקביעות, בתדירות של אחת לחדשיים, בהזרקה לכלב של תרופת וטרינר הפוגעת במחזור החיים של התולעת – אם חדרה לגוף הכלב באחד מגלגוליה (כביצה או זחל).
הטיפול המשקם: ניתן בהזרקה לכלב של תרופה וטרינרית המשמידה את זחלי התולעת ובכך מונעת מהם להגיע לבגרות. כזכור, זחלי התולעת פועלים בגוף הכלב במשך ארבעה חודשים עד שהם הופכים לתולעת, וזו התקופה שבה עדיין ניתן למגר את המחלה בטיפול וטרינרי מתאים.

הטיפול בשלב התולעים:

מרגע שהזחלים הפכו לתולעים בוגרות ויצרו גרנולומות בדופן הוושט, קשה מאוד למגר את המחלה. בנוסף, בשלב זה הטיפול הרפואי הווטרינרי הנדרש הוא ממושך ויקר, וכרוך בטיפול תרופתי ממושך המשולב בבדיקות של מעקב אנדוסקופי בהרדמה מלאה, ובבדיקות מעבדה של צואה.
חשיבות ההתנהגות המונעת הידבקות

הסיבה העיקרית להתפשטות והתגברות מחלת "תולעת הפארק הקטלנית" בארץ היא חוסר המודעות למחלה, לאופן ההידבקות בה, לקלות וזמינות ההידבקות בה, ולאפשרות לקבל נגדה טיפול מונע פשוט ויעיל!
כלבים חשופים למחלת "תולעת הפארק הקטלנית" בכל יום, ואפילו כמה פעמים ביום, כשהם נמצאים מחוץ לבית בטיול, במשחק עם כלבים אחרים, ובעשיית הצרכים שלהם. הם עלולים להידבק בגינת הבית, בחצר, בגן הציבורי, במדשאה ובפארק.
כדי למנוע מהכלבים להידבק במחלה הקטלנית, אסור לתת להם לצאת לבד, ללא השגחתכם. ענדו על צווארם קולר והוליכו אותם ברצועה. אל תורידו מהם את העיניים לרגע אחד, כי לכלב לוקח בדיוק שבריר שנייה לבלוע חיפושית זבל, או פיסת מזון עם חיפושית. לכלבים הנוטים לאכול בחוץ כל מה שנקרה בדרכם, מומלץ לשים זמם (מחסום).
חשוב מאוד לאסוף את צואת הכלב ולהשליך אותה למֵכל אשפה, כיון שהיא עלולה להכיל ביצים של "תולעת הפארק הקטלנית", שכאמור מופרשות בצואה.
בכך נביא לצמצום מספר מקרי ההדבקה של כלבים במחלת "תולעת הפארק הקטלנית".