בעיות אגן בכלבים , היפ-דיספלזיה או מחלת אגן תורשתית בכלבים

בעיות אגן בכלבים , היפ-דיספלזיה או מחלת אגן תורשתית בכלבים


 

שם הכותבת: ד"ר סיגל קרופניק

בעיות אגן בכלבים – הגדרות

היפ-דיספלזיה (CHD) הינה מחלה תורשתית נפוצה בכלבים מגזעים גדולים וגזעים ענקיים. ככל שהכלב גדול יותר, קיים סיכוי רב יותר להתבטאות המחלה בגיל מבוגר. היפ-דיספלזיה קיימת גם בבעלי-חיים אחרים כמו סוסים, חתולים ואף בילדים.

בעיות אגן בכלבים

מבנה עצמות האגן בכלב

המונח היפ-דיספלזיה מתייחס להתפתחות לא נורמלית או שינוי של מפרק האגן. השינוי באגן מתרחש בעת הגדילה וגורם לשינוי המבנה והחיבור בין עצם הירך לעצמות האגן. מפרק אגן תקין מורכב מעצמות האגן המאוחות שאחת מהן נקראת אצטבלום או המכתש אליה מתחבר ראש עצם הירך (העלי). בצורה נורמלית ראש עצם הירך עטוף ע"י המכתש וכוסית המפרק הגמישה מכסה את שניהם.
כאשר כלב סובל מהיפ-דיספלזיה, מבנה עצמות האגן אינו חלק ומושלם. המכתש משתטח וראש עצם הירך אינו מוחזק במקומו ובכך מאפשר חופשיות לא-תקינה של המפרק.

מהם הגורמים ל בעיות אגן בכלבים או ל היפ-דיספלזיה בכלבים?

הסיבות:
1. גנטיקה (70%). כלבים מגזעים גדולים כמו לברדור, גולדן רטריבר, ניופאונדלנד, רוטווילר ורועים למיניהם, בעלי תורשתיות גבוהה להיפ-דיספלזיה. לאותם גזעים יש פוטנציאל גדילה מהיר, המשפיע על העצמות והמפרקים, בעיקר מפרק האגן עליו מונח משקל רב.
2. סביבה: תזונה ופעילות גופנית. מזון בכמות בלתי מוגבלת תגרום לגדיל מהירה יותר והגעה למשקל גבוה יותר בגיל צעיר מדיי. אם נגביל את כמות המזון לכמות המזון הרצויה, אותם גורים יגדלו פחות מהפוטנציאל ובקצב איטי יותר. משקל רב מגביר את החופש במפרק, אי ההתאמה בין העצמות השונות ובהמשך מחלה ניוונית של המפרק (DJD). גם פעילות גופנית מאומצת מדיי יכולה לגרום לשינויים במפרק, למשל, מתיחה או קריעה של הליגמנטים יחד עם שברים מיקרוסקופיים של העצמות.

מהם הסימנים ל בעיות אגן בכלבים או הסימנים קליניים ב היפ-דיספלזיה בכלבים?

הסימנים ב בעיות אגן בכלים מתחלקות לפי גילאים

  •  מתחת לגיל שנה : כלבים מתחת לגיל שנה יראו בדר"כ שינוי בחיבור בין ראש הפמור לאגן. ראש הירך ישב מחוץ למכתש והכאב נגרם בדר"כ בגלל קריעה או מתיחה של הרצועות , שברים מיקרוסקופיים של המכתש ושחיקה שלו.
  • במבוגרים מעל גיל שנה , הכאב הוא כרוני ונובע מדלקות משניות באזור כמו דלקת פרקים .קישור למאמר בנושא דלקת פרקים בכלבים.
  •   קשיון,
  • צליעה,
  • "קפיצות ארנב" (קפיצה ודילוג עם שתי רגליים אחוריות יחד),
  • צליעה קרה – לאחר ישיבה או שכיבה ממושכים,
  • קושי בעליית מדרגות, או קפיצה למיטה אוט לאוטו,
  •  קושי בקפיצה או ריצה
  • מרווח לא תקין בין הרגליים.
    הסימנים הנ"ל לא חייבים להיות בכל כלב הסובל ממחלת אגן תורשתית והכלב לא תמיד יראה את כל הסימנים. אותם קשיים יכולים אף להיראות לפרקים ואינם עקביים בתחילה.

כיצד מאבחנים בעיות אגן בכלבים או אבחון היפ-דיספלזיה בכלבים ?

האבחון נעשה ע"י בדיקה אורתופדית הכוללת:

  1. היסטוריה – סיפור השתלשלות הסימנים,
  2. בדיקה גופנית,
  3. צילומי רנטגן בהרדמה.

בבדיקה זו בתחילה בוחנים את הכלב כאשר הוא במנוחה, הליכה, ריצה ולאחר מאמץ. חשוב לראות את הכלב בקימה מישיבה או שכיבה. לאחר מכן, הוטרינר ממשש את האזור כדי לוודא שהכאב נובע מהאגן. צריך לכלול בבדיקה גם בדיקה של חוליות עמוד השדרה בכדי לשלול בעיות הנובעות משם, ולכן משלבים את הבדיקה האורתופדית יחד עם בדיקה נוירולוגית.
אחד המבחנים הידועים נקרא "מבחן אורטולאני (ע"ש הרופא ממציא השיטה). זוהי מניפולציה ספציפית של האגן ועצם הירך הבוחנת את המבנה תקין. מבחן זה נעשה גם בתינוקות.
צילום הרנטגן לאגן, נעשה בהרדמה מלאה או טשטוש עמוק כאשר רגלי הכלב מתוחות. הצילום בודק את התאמת ראש הירך לעצם המכתש, את כיסוי והחיבור ביניהם ואת קמירות ראש הירך.

בעיות אגן בכלבים

אגן תקין של כלב

 

 

בעיות אגןם בכלבים

דרגה מתקדמת מאוד של היפ-דיספלזיה

חשוב לזכור שלא בהכרח תהיה התאמה בין דרגת החומרה הרדיולוגית לדרגת החומרה הקלינית.

כיצד מטפלים ב בעיות אגן בכלבים או היפ-דיספלזיה בכלבים?

מטרת הטיפול תהיה להפחית את מידת הכאב, למנוע או להאט את השינויים הניוונים ולאפשר תנועה אופטימלית של המפרק. ההחלטה על סוג הטיפול מבוססת על גיל הכלב ומצב בריאות, דרגת חומרת המחלה, המופע בצילומי הרנטגן ורמת הפעילות של הכלב (כמו גם היענות הבעלים).

רפואה מונעת וטיפול שמרני:

א. הגבלת פעילות – בכלבים גורים (9-11 חודשים) אשר הראו סימני כאב בגילאים צעירים (5-6 חודשים). המטרה של הגבלת התנועה הינה למנוע שינויים משניים בעצמות ולמנוע שברים מיקרוסקופיים.
ב. מניעת השמנה. משקל עודף מכביד על גוף הכלב ועל האגן. אם הכלב יהיה במשקל הרצוי ימנע מתח מיותר מהמפרקים והעצמות.
ג. פעילות גופנית מתונה. בזמנים בהם הכלב אינו מראה סימני כאב. בעיקר פעילות גופנית ללא מעמסה על האגן, הבונה שריר, למשל הידרותרפיה או ריצה על משטחים רכים, בכדי לבלום זעזועים כמו ריצה על חול ים רך.
ד. תוספי מזון. שטח מבני המפרק מוגן ע"י סחוס. הסחוס מורכב מתאים כונדרוציטים (5%), קולגן, חומצה היאלורונית וגלוקוזאמין. קיימים בשוק מספר רב של תוספי מזון המכילים כונדריוטין סולפאט (אחד ממרכיבי הסחוס).
ה. משככי כאבים ותרופות נוגדות דלקת. ניתנים בתקופות בהם הכלב סובל מכאבים. למרות שבמתן משככי כאבים אנו ממסכים על הבעיה, יש לשמור את הכלב במנוחה. לרוב, משככי הכאבים הינם מסג NSAID's (Non-Steroid Anti-Inflammatory drug) – משכך כאבים נוגד דלקת שלא ממשפחת הסטרואידים (למשל, נורוקארפ).

כירורגיה:

קיימים מספר רב של ניתוחים כירורגים שנועדו להקל במצב הכלב ולמנוע את הידרדרות השינויים.

  1. Pubic symphysiodesis ניתוח זה מטרתו לעקב את גדילת האגן באזור מסויים על מנת לשנות את זויות המכתשים כך שיחבקו טוב יותר אתראשי מפרק הירך. ניתן לעשות זאת בגורים צעירים עד לגיל 6-8 חדשים.
  2. Triple pelvic osteotomy – נועד לתקן את אי ההתאמה הביו-מכאנית בין האצטבלום לראש הירך. נעשה בכלבים מתחת לגיל שנה (בין 6-12 חודשים) המראים סימנים קליניים, ללא עדות או עדות מינימאלית בצילומי רנטגן. זוהי טכניקה ניתוחית מסובכת הדורשת ציוד מתוכם וניסיון כירורגי.
  3.  החלפת מפרק הירך – האופציה הטובה ביותר בכלבים עם סימנים קליניים של היפ-דיספלזיה וסימנים רדיולוגיים. תוצאה מוצלחת של הניתוח מעניקה לכלב מפרק ירך נורמלי ונטול כאבים עם טווח תנועה מלא.
    3. הסרת ראש וצוואר עצם הירך (head and neck) – פרוצדורה הנעשית בכלבים קטנים ובינוניים או בכלבים גדולים שלא ניתן לעשות להם טכניקה אחרת (מסיבות תקציב או אחרות) וכאשר אין ברירה. מטרתה לבטל את הכאב ואי הנוחות ע"י הסרה של ראש וצוואר עצם הירך ולצור מפרק מדומה. יציבות ותפקוד המפרק תלויים בעיקר במסת השריר.

קישורים :

כאבי מפרקים בחיות מחמד.

טיפול בהיפדיספלזיה בעזרת שיקום ופיזיוטרפיה - באדיבות  מרפאה בכפר.